מדד עתיר מוגבלויות – מדדים חלופיים להערכת ההשמנה BMI

ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ד' והמרכז הרב תחומי לטיפול בעודף משקל, בית חולים השרון

 שפה מגדירה ומשפיעה רבות על חיינו. התיחסותנו החברתית והמקצועית להשמנה מושתת לצערנו לא פעם על המראה החיצוני של האדם השמן אך גם על מדד מסת הגוף (BMI) אשר קנה לעצמו מקום של כבוד כמדד המוביל של השמנה. מחקרים רבים ועל פיהם תובנות רבות, במדע צעיר זה של חקר ההשמנה, מושתתים על מדד זה ועל פיו נגזרות החלטות טיפוליות.

לאחרונה מתרבים סימני השאלה האם החלטות טיפוליות אלו אכן צריכות להתבסס על מדד זה? האם מדד זה משקף נאמנה את הקשר בין השמנה לחולי? בין השמנה לתמותה? והאם כל אדם שמן המוגדר על פי מדד זה אכן מבטא חולי ?  במיוחד מטרידה השאלה האם אנו מטפלים בחולים או בפרטים שמנים שהינם בריאים? נקל להבין ,אם כן כי לתשובות לשאלות אלו משמעות מרחיקת לכת.

על רקע סימני שאלה אלו מתבררות עובדות מחקריות חדשות ומעניינות בדבר חשיבות תפקוד תאי השומן במצבי בריאות וחולי, הגדרת שכבות שומן ותפקודם במצבים אלו והקשר לתזונה בריאות וחולי. עובדות אלו מציבות את תפקוד תאי השומן ככלי העיקרי להעריך תחלואת השמנה במקום מידת מסת הגוף.

תובנות אלו מביאות את הקהילה הרפואית לחפש דרכים קליניות יותר להעריך את הקשר בין השמנה בריאות וחולי ואת הדרכים לאתר פרטים באוכלוסיה זו הזקוקים לטיפול ואלו היכולים להישאר במעקב בלבד.

הרצאתי תסקור את הספקות בדבר מהימנות מדד מסת הגוף (BMI) כמדד מנבא תחלואה ותמותה, תביא את הידע הנצבר על הקשר בין תחלואת השמנה לתפקוד רקמות שומן ותפקוד תאי שומן ותנסה להניח בסיס למדד קליני חדש להערכת חומרת מחלת ההשמנה מתוך תקוה להביא לשימוש נכון ומדויק יותר בשפת ההשמנה ובעקבותיה אולי שינוי חשיבתי וחברתי .