השפעות מטבוליות וקליניות של צריכת סוכרים

 ד"ר שירה זלבר-שגיא, דיאטנית קלינית ואפידמיולוגית המכון למחלות דרכי העיכול והכבד המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

צריכת סוכרים גבוהה הנה אחד הגורמים המשוערים למגפת ההשמנה ברחבי העולם המערבי. הסוכרים נחלקים לסוכר "טבעי" שמצוי כרכיב טבעי במזון ולסוכר "מוסף" אשר הוסף למזון במהלך הכנתו, עיבודו או בשולחן האוכל. פרוקטוז, המצוי באופן טבעי בפירות ובדבש,  נחשב בעבר כממתיק האידיאלי, אולם, כיום מסתמן כי צריכתו קשורה למגפת ההשמנה ולסוכרת מסוג 2. מחקרי חתך רבים הדגימו קשר בין צריכת פרוקטוז מופרזת ותנגודת לאינסולין, השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם ודיסליפידמיה. ישנן ראיות מצטברות, אך לא חד משמעיות, על הקשר בין צריכה מוגברת של סוכרים מוספים כולל פרוקטוז ועליית לחץ דם במתבגרים ובבוגרים. אולם לא ידועות השלכותיה של צריכה כרונית של סוכרים על לחץ הדם.   באופן עקבי הודגם כי דיאטות עשירות (מעל 20% מהקלוריות) בסוכרוז, גלוקוז ופרוקטוז מעלות רמות בצום של טריגליצרידים בפלסמה. Advanced glycosylated products (AGEs) או תוצרי גליקציה מתקדמים מוכרים היטב מתחום הסוכרת – סוכר אנדוגני אשר נקשר לחלבון ויוצר את ההמוגלובין המסוכרר למשל, והם קשורים בנזק לרקמות שונות, כחלק מסיבוכי המחלה.

סוכרים מסוימים כמו גלוקוז ופרוקטוז  במזון יכולים לעבור תהליך כימי  Mailard Reaction (השחמה) המוביל ליצירת AGEs. נמצא כי פרוקטוז עובר גליקוזילציה בקצב מהיר פי 7 לעומת גלוקוז. לכן, צריכת פרוקטוז בכמות גדולה בדיאטה, בעיקר במזון תעשייתי שעבר חימום בטמפרטורות גבוהות המזרזות את תגובת מיילרד, עלולה להיות פרו-דלקתית. בנוסף, פרוקטוז הינו הפחמימה היחידה שידועה ביכולתה להעלות את רמות החומצה האורית בסרום ואף היא מקושרת לדלקת ולתנגודת לאינסולין. משקאות המכילים פרוקטוז נמצאו מעלים את אחוז השומן הויסצרלי יותר ממשקאות מכילי גלוקוז למרות עלייה דומה ברקמת השומן הכללית. מחקרים אפידמיולוגים רבים, וביניהם מחקרי קוהורט פרוספקטיביים גדולים, הראו קשר ברור בין צריכת משקאות ממותקים בסוכר לבין השמנה ועודף משקל. בנוסף, נמצא קשר עצמאי בין צריכת משקאות קלים לבין היארעות סוכרת (מוגז או מיץ פרי) באופן עצמאי מגורמי תזונה ואורח חיים אחרים ושאר גורמי סיכון ידועים לסוכרת. הנזק של סוכר מוסף לכבד הוא אחד מהבולטים ביותר, והוא בעל השלכות כבדיות וחוץ כבדיות חשובות, כאשר ברור כיום כי לפרוקטוז השפעה מזיקה יותר. בעבודה שנערכה בישראל נמצא, כי חולי NAFLD צורכים באופן מובהק כמות גדולה יותר של משקאות קלים הממותקים בסוכר.

פרוקטוז ידוע כסוכר שמקנה פחות תחושת שובע מגלוקוז כיוון שאינו מגרה הפרשת של לפטין  ומדכא במידה פחותה יותר הפרשת  Ghrelin ,הורמון המצוי בקיבה והפרשתו מעוררת תחושת רעב ויורדת בעקבות אכילה, בהשוואה לגלוקוז.

בהתבסס על הקשר בין צריכה גבוהה של פרוקטוז עם השמנה וסוכרת  וכן ההשפעה על הגברת הליפוגנזה הכבדית שיש לדיאטות עתירות פרוקטוז  נראה כי יש צידוק ברור להגביל צריכת משקאות קלים, מיצי פירות, גם אם טבעיים, ומזון עשיר בסוכרוז.